ד"ר נסים מבורך: שתי מהפכות באמנות החזותית

ההישגים של תקופת הרנסאנס, שבאה אחרי הפורענויות הנזכרות, החלו לצוץ ולהיחשף מראשית המאה ה-14 בזכות תהליך התפקרות השלטון החילוני והמימסד הדתי הצמוד אליו.
קודם ניכר הדבר במדינות איטליה ובסמוך להן בארצות השפלה, בגרמניה על מדינותיה הרבות, בצרפת ובספרד.
התופעה נשאה בתחילה אופי של צמצום האיסורים במקביל לשכלול המיומנויות של תיאור פני האדם וגופו, כולל קפלי בדים שמבליטים את חמוקי הגוף, וזה ברמה שנחשבה בשעתה לפריצות.לראשון בציירי הרנסאנס נחשב ג'וטו, שבין החשובות בעבודותיו יש להזכיר את הפרסקאות שצייר בפאדובה ואשר שופצו לאחרונה.
יצוין שגם נזירים, שבתחילה הסתפקו, כאמור, באיור ספרים הצטרפו לחוג הציירים הפעילים. למשל, פרה אנג'ליקו ופרה פיליפו ליפי. בין הראשונים יש למנות גם את בני אסכולת סיינה, אנשי המאות ה-14 וה-15, ובתוכם גאונים כגון ססטה וסימונה מרטיני. אלה, בנוסף לנושאים דתיים, בחרו לצייר גם מעמדים חילוניים כמו הפרש ליד טירתו של סימונה מרטיני.

בעקבותיהם בא שפע של תאורי מעמדים דתיים ושאינם דתיים. בין הדתיים יש שפע של תיאורים של ישו הצלוב ושאינו צלוב, של קדושים מעונים ושאינם מעונים ועוד. כל אלה מופיעים ללא לבוש, עם חזה מלא או מצומק, עם גוף שרירי או מדולדל וכדומה.
אילו צוירו בימי הביניים יצירות כאלה, יוצריהן היו מתכבדים בעליה על המוקד או במיתה משונה אחרת.

לא יקופח בהקשרים אלה מקומם של האמנים הפלמיים, בעיקר בדיוקנאות, כמו למשל, "מונה ליזה הפלמית" של פטרוס כריסטוס ועוד, שהגיעו לרמות גבוהות מאד של מיומנות ושל רגש, בעיקר בצבעי שמן.
כמו כן, אין לשכוח את רישומיו של אלברכט דירר, כגון זה של "בית מרחץ לנשים", אף שחסרי הלבוש שם אינם מסוגלים לעורר ריגשה אצל אדם תקין.